הדלת האחרונה

הוא עמד מול הדלת כבר שעה. הידית הייתה קרה, המנעול סגור. הוא ניסה לדחוף, למשוך, לדפוק. כלום. בכל פעם שנסוג צעד אחורה, ראה את הדלת גדולה יותר. בכל פעם שהתקרב, הרגיש קטן יותר. הוא הושיט יד לכיס, להוציא את הטלפון ולהתקשר לעזרה. ואז, בין האצבעות, הרגיש משהו מתכתי. קר. קטן. המפתח היה שם כל הזמן. לפעמים אנחנו מחפשים את הפתרון בחוץ, כשהוא נח בכיס שלנו.